1. עבדנו יחד ב ׳שידורי קשת׳ והיינו קולגות וידידים תקופה.
בעקבות קריאה בספר ׳שתיהיי לי הסכין׳ של דויד גרוסמן שכולו חלופת מכתבים, מיכל הציעה שנתחיל להתכתב. אז התחלנו.
כתבנו מכתבים זה לזו וזו לזה, אותם הנחנו במגרות הדואר שהיו לעובדים בחברה. במכתב השלישי שי העיז (או לא יכל להתאפק יותר:) והשאיר מכתב שכותרתו: ׳אני חושב עליך קצת יותר מידי…׳ והשאר היסטוריה
(לפחות ההיסטוריה שלנו:)

2. הנשיקה הראשונה שלנו יצאה מביכה.
עבדנו יחד באותו משרד ב׳קשת׳. אפח׳ד לא ידע עדיין על הקשר הרומנטי בינינו. ביום שבו הלכנו על להתנשק רצינו להיות דיסקרטים, אז התנשקנו מתחת לשולחן המשרדי (לא ברור למה מכל המקומות הדיסקרטים בחרנו דווקא מתחת לשולחן). כמובן שמרפי לא יצא פראייר ובעיצומו של הרגע הרומנטי נכנסה המנקה, ותפסה אותנו מתחת לשולחן.
מיד עשינו את עצמנו מחפשים עט שנפל.
אבל אנחנו יודעים שאנחנו יודעים שהיא יודעת .

3. הצעת הנישואין קרתה פעמיים.
אחרי הצעת הנישואים הראשונה, שי תפס רגליים קרות והתחרט. לא פשוט לזוג לצלוח מהמורה כזאת, אבל איכשהו שרדנו את זה. בהצעת הנישואין השניה היינו שנינו שיכורים, מה שעזר לנו לצלוח אותה בשלום.
4. החתונה שלנו התרחשה באכזיב בחוף של הדודים: רינה ואלי אביבי.
פנינו לאורי בורי שאנחנו מעריצים והתחננו שיעשה חלק מהאוכל – הוא לא כל כך רצה. למזלנו לילה אחד הוא חלם על מנה שהתחשק לו לעשות, אז הוא הסכים. יצא לו טעיםם! |
בחופה אחרי הברכות – במקום להרים את ההינומה ולהתנשק, שי הרים את ההינומה ונכנס לתוכה. ככה שגם נשיקת החופה שלנו היתה דיסקרטית. פחות או יותר. בכל זאת הינומה שקופה.

5. חלק מהמערכונים איתם אנחנו מופיעים במופע ׳באושר ועושר׳ נכתבו בכלל למגירה בתקופות בהן הזוגיות היתה קשה ומאתגרת.
המערכון השני במופע: ׳אני רוצה לדעת עליך הכל׳ הוא חלק מתוך מכתב שמיכל כתבה באמצע הלילה אחרי ריב קשה. בזמן שלא הצליחה להירדם, יצאה לסלון מלאת כאב וחיכתה ששי ישים לב ויבוא לחפש אותה.
שי המשיך לישון בנחת עד הבוקר, אבל הקטע שנכתב הפך לאבן יסוד במופע.

6. בעקבות קריאת ספר אחר של דויד גרוסמן ׳מישהו לרוץ איתו׳, מיכל הציעה שניקח כלבה, שי הסכים.
את הכלבה הראשונה שהלכנו לראות מצאו משוטטת ברחוב, היא היתה מסוג רועה גרמני וזו היתה אהבה ממבט ראשון. לקחנו אותה הביתה וכמובן קראנו לה ׳דינקה׳ על שם הכלבה בספר.
ככה שדויד גרוסמן השפיע פעמיים טוב על חיינו:
ההתכתבות שהחלה את הרומן בינינו, והכלבה שהיתה צמודה אלינו הלכה איתנו לכל מקום (כולל החתונה), והכינה אותנו לשלב ההורות.
תודה דויד 🙏🏼

7. עם לידת בתנו הבכורה קיבלנו אור ירוק מ׳קשת׳ לעשות את הסידרה שהגשנו: ׳בשורות טובות׳.
את הסדרה יצרנו יחד, מיכל כתבה וביימה 5 פרקים, שי מככב בה, והיא מבוססת על חיינו, ועל הפער בין זוג שאחת רוחנית והשני כוכב טלוויזיה. הסדרה היתה מועמדת בכמה קטגוריות בטקס פרסי הטלוויזיה, שי היה בטוח מעל לכל ספק שהסדרה זוכה בכל המועמדויות, עד כדי כך שהתחיל לקום כשהוקרא הזוכה בקטגוריית משחק. למזלו קלט בדרך שזה לא הוא והתיישב חזרה.
היינו מאוהבים קשות בסדרה, אבל היא זכתה להצלחה בינונית, ולא קיבלנו אור ירוק לעונה שניה.
אז הלכנו על תכנית מגירה: ארזנו את עצמנו ואת הילדים (בינתיים נולד גם הילד השני) ונסענו להודו.
זהר היתה בת שלוש, איתי בן ארבעה חודשים, והמסע הזה היה משנה חיים. פגשנו אנשים עם לייף סטייל שונה לחלוטין ממה שהיכרנו עד אז כתל אביבים בורגנים. חזרנו לארץ, אחרי שנה וקצת עברנו לפרדס חנה, החלפנו חברים, החלפנו עבודות וכל החיים השתנו.
איזה מזל שלא קיבלנו עונה שניה:)

8. כשעברנו לפרדס חנה עוד ניסינו להמשיך את מסלול הטלוויזיה – פיתחנו רעיון לסדרה טלוויזיונית נוספת, כרגיל על עצמנו: משפחה שעוברת מהעיר אל הכפר והדמויות ההזויות שהם פוגשים.
השם שנתנו לסדרה החדשה: ״באושר ועושר״:)
הסדרה לא התקבלה, אבל קטע הפתיחה שלה הפך להיות מערכון הפתיחה במופע ״באושר ואושר״ ובכלל מהמערכון הזה נולד הרעיון לקחת את שאר המערכונים שנכתבו למגירה וליצור מהם מופע.
אנחנו מופיעים עם ׳באושר ועושר׳ מעל 10 שנים בכל רחבי הארץ.
לאורך השנים המערכונים משתנים, המופע גדל מתבגר ונושם איתנו,
אבל שני המערכונים הראשונים תמיד תמיד שם.

9. מיכל לא אוהבת סמול טוק.
במפגשים חברתיים או משפחתיים תמיד מנסה לכוון לשיחות קצת יותר עמוקות מהסמול טוק הרגיל. מתוך הצורך הזה נולד לה הרעיון לקלפים – שאלות שאפשר לשלוף ולצלול יחד לשיחות מעניינות.
את הקלפים הראשונים יצרנו בעצמנו – כתבנו שאלות על בריסטול וגזרנו בצורת לבבות. היינו מביאים אותם לארוחות חג עם המשפחה כדי שיהיו עוד שיחות חוץ ממתכונים ופוליטיקה. אחרי שעברנו לפרדס חנה ושינינו עבודות, עשינו מידי פעם ערבים לזוגות שחלק מהם היה משחק עם קלפי הבריסטול שלנו.
היום הקלפים מודפסים וארוזים ומגיעים לכל מיני מקומות בארץ ובעולם, מרגש אותנו לראות איך עשייה שנולדה כמענה לצורך אישי, יוצרת הידהוד של טוב בחיים של אנשים אחרים.

10. אחרי 16 שנה של חיים משותפים וטלטלות, התעייפנו, והחלטנו לעשות הפסקה.
שי לקח בית לשלושה חודשים, ועשינו חלוקה עם הילדים.
בזמן הזה הבנו כל מיני דברים על הזוגיות.
אחד מהם הוא שבתוך כל מכבש הביחד יש גם צורך להיות לבד. ושזה בסדר. זה לא אומר שנגמרה האהבה, פשוט אפשר לסדר יותר נכון את החיים הצמודים ככה שלא ילחצו על האינדוידואליות.
אחרי שלושה חודשים של הפסקה חזרנו, ובהמשך חיינו המשותפים הפרדנו חדרי שינה כדי להכניס עוד אויר ונשימה. גילינו שלהכניס נפרדות בתוך היחד עושה לנו טוב. מאז אנחנו לומדים את האיזון העדין בין שמירה על האינדוידואליות ושמירה על הזוגיות, שמירה על היחיד ושמירה על היחד, בצורה שתנציץ ותלבלב את שניהם.

אנחנו 23 שנה יחד ואנחנו לא יודעים מה צופן העתיד לזוגיות שלנו.
אנחנו יודעים שאין ביטוח על הזוגיות, ושתמיד יכול לקרות משהו שיגרום לזוג להיפרד.
בינתיים אנחנו עושים כמיטב יכולתנו:
ללמוד מכל מה שקורה בדרך.
להקשיב לאמת של הלב גם אם היא לא תמיד פשוטה. להשתדל תמיד להפוך את המינוסים לפלוסים: אין עונה שניה – יוצאים למסע בהודו, אין סידרה שניה – יוצרים מופע! תמיד בודקים מה אפשר להרוויח מכל מה שקורה.
והעיקר לזכור שהתחתנו כדי ליהנות מהיחד לא כדי לסבול, ולאהוב לאהוב לאהוב
עד כמה שניתן, בעצם הרגע הזה.
✨❤️✨