הגענו לקפה מבסוטים מעצמנו, כבר הרבה זמן לא ישבנו שנינו לקפה. אין הרבה מקומות פנויים לשבת אז התפצלנו: אני לתפוס שולחן, הוא להזמין בדלפק. המקום ידוע בכריך סלט הביצים, וזה מה שביקשתי שיזמין לי. הוא הגיע לשולחן עם כריך סלט ביצים, וכריך טונה. "טונה?" התפלאתי עליו, זה לא הרגיל שלו. "רציתי את הגבינה, אבל את לא אוכלת גבינות אז הלכתי על הטונה שנעשה אקסצ'יינג'."
זוגיות. כבר 27 שנה אני לא אוכלת אף מנה לבד. הרבה פעמים זה יתרון – אני טיפוס סקרן ומעניין אותי לטעום כמה שיותר מנות, ככה שבדרך כלל זה לטובתי. אבל דווקא הבוקר התחשק לי לאכול את הסנדביץ' שלי לבד בלי לחלוק. בסדר חשבתי לעצמי, אני אוכל חצי ואשאיר לו חצי. מתחילה לנגוס, "תביאי לי ביס" הוא אומר. זאת לא היתה בקשה זאת היתה דרישה, וזה כיווץ אותי ולא התאים לי.
"אני אגמור לאכול חצי ואעביר לך חצי".
"אני רוצה ביס עכשיו" הוא עונה באופן לא נעים, ואני מתעצבנת "עוד כמה ביסים אני אעביר לך חצי".
"אני רוצה עכשיו!" ואני לא מבינה מה יש לו, בדרך כלל הוא לא כזה.

ההתמהמהות שלי מוציאה ממנו את הדרקון, ומשום מקום הוא מתפרץ עלי במונולוג מעליב, אני בהלם.
א. אני לא מבינה איך הדרדרנו לשיח הזה.
ב. אנחנו יושבים בבית קפה במקום ציבורי, והוא מטיח בי מילים מכוערות כאילו אין אפ'חד מסביב, מה שמגדיל את העלבון שלי – הוא דופק לי סצנה פומבית. ועל מה?
קמתי, לקחתי את התיק, השארתי את החצי סנדביץ' על השולחן והלכתי.

צועדת ברחובות פרדס חנה עצבנית, מנסה לסדר את המחשבות. כל הסיפור הזה כל כך העליב אותי, כל כך הרתיח אותי, כל כך הפתיע אותי – לא הבנתי מאיפה זה בא!
ואז נזכרתי בקטע שקראתי בדיוק אתמול, בספר של מרשל רוזנברג (הוגה שיטת 'תקשורת מקרבת') ספר הדרכה דק בשם "לגדל ילדים בחמלה" שקניתי כשהילדים היו קטנים, ובמקרה נתקלתי בו כשסדרתי את החדר (או שלא במקרה – 'הכל מדויק' אומרים אצלנו בפרדסחנה). בקטע שקראתי הוא מתאר את ההבדל בין דרישה לבקשה. שהיתה תקופה שהוא דרש מהילד שלו בן ה 10 שירוקן את הפח פעמיים בשבוע. פעולה שלוקחת חמש דקות התארכה תמיד לחצי שעה של ריבים. הוא לא הבין מה כל כך מסובך פשוט לעשות את הפעולה הנדרשת, עד שלבסוף צלל לשיחה עם הילד שלו והבין שכשהוא דורש ממנו הילד מתנגד, אבל אם הוא יבקש ממנו הילד ישתף פעולה. פתאום זה היה לי כל כך ברור בגוף.

הדרישה לתת ביס נחוותה אצלי כאנרגיה קשה שלא בא לי לשתף איתה פעולה. אם זו היתה בקשה כנראה לא היתה לי בעיה לתת. זה מה שהרהרתי לי כשפתאום מכונית לבנה ומוכרת נעצרה לידי. "רוצה לעלות?". לא רציתי אבל עליתי. "מה כל כך העליב אותך" שאל. ואני היתי בשוק שזה לא ברור לו כמו שזה ברור לי. "קודם כל דפקת לי סצנה פומבית"התעצבנתי, "ועוד על מה? על שטות!"
"יש לך שריטה עם אוכל" הוא התעצבן עלי בחזרה, "ורציתי מחווה של אהבה ממך."
"מחווה של אהבה?? אולי בתור התחלה לא לצעוק עלי בבית קפה יכולה להיות מחווה של אהבה!"
נכנסנו הביתה עצבניים. הוא הניח את חצי הסנדביץ' שלי במטבח, ואני הלכתי לחדרי וטרקתי את הדלת. ישבתי עצבנית בחדר. לא מבינה איך הדרדרנו לריב כזה כמו שהיה לנו פעם מזמן בהתחלה. רציתי להמשיך בדברים שאני צריכה לעשות אבל קלטתי שאני לא יכולה להתרכז בשום דבר. אין ברירה חייבים לפתור את הפלונטר הזה. אז יצאתי לקרוא לו בדיוק כשהוא התכוון לבוא.

"קודם כל בוא נעשה סדר במה שקרה. אני הייתי מכווננת על לאכול סנדביץ' לבד, אתה מכיר את זה שבא לך לאכול את המנה שלך לבד, ולא בא לך לחלוק? זה היה מצבי, בזמן שאתה התכוונת שנחלוק וכבר היה לך שיח שלם בראש מולי בלי שתיאמת איתי. לקחת סנדביץ' טונה לא כי זה מה שהתחשק לך, אלא כי זה מה שחשבת שאני ארצה, לא היינו מסונכרנים".
"נכון" הוא אמר.
"וחוצמזה תקרא את זה" הגשתי לו את הפרק שקראתי בספר על ההבדל בין דרישה לבקשה. הוא קרא. "אני לא יודע, אני מאמין שהעולם הזה בנוי גם על דרישות לא רק על בקשות."
"יש בזה משהו אמרתי. אבל אני יכולה לשתף שממש הרגשתי בגוף איך הדרישה שלך לביס סוגרת אותי. אם היית מבקש היה לי יותר קל לתת."
" אני יכול להבין את זה… נו מה אני אעשה נתקע לי הרעיון שלקבל את הביס הזה עכשיו זו הוכחה לאהבה."
חייכתי. "אז עכשיו אחרי שהבנת את הצד שלי והבנתי את הצד שלך, בוא נחפור קצת יותר עמוק. מה היה הצורך שלך מתחת לדרישה?" הוא חשב על זה רגע ופתאום העינים שלי דמעו, הסתכלתי על העיניים שלו והן דמעו גם. "הייתי צריך את ההתמסרות שלך. התמסרות כזאת כשאוהבים, ולא משנה מה הבקשה שממול – מיד נענים לה". הרגשתי אותו. הרעד של הלב שלו הרעיד את ליבי.
בזמן האחרון אנחנו בתקופה של ריחוק, ויכולתי ממש להבין מאיפה הצורך שלו בהתמסרות מגיע. אז החזקנו ידיים ודמענו יחד, ושוב התפלאתי איך כל ריב הכי קטנוני ומעצבן אם עובדים איתו, בסופו של דבר מקרב.
"יש במטבח חצי סנדביץ' ביצים ממש טעים אם בא לך" חייכתי, "כן?" הוא שאל, "בטח" עניתי "שלך באהבה".

*********